הַמַּסָּע שֶׁל הַדָּרָה הַתְּחִיל מִתּוֹךְ מַסָּע אִישִּׁי פָּחַדְתִּי שֶׁהַצְּנִיעוּת תִּיקַח מִמֶּנִי אֶת מִי שֶׁאני אֲבָל עִם הַזְּמַן גִּילִּיתִי — הַקְּדוּשָׁה לֹא מוֹחֶקֶת אֶת הַיּוֹפִי, הִיא מַעֲצִימָה אוֹתוֹ וְכְּמוֹ פַּרְפַּר, יוֹם אַחַר יוֹם, צַעַד אַחַר צַעַד  אַחֲרֵי מַאבֵּק לֹא קַל הִיא הִתְפַּתְּחָה וְנִפְרָשָׁה בַּעֲדִינוּת וְגִלִּיתִי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה בַּהַדָּרָה, ולֹא בְהַסְתֵּרָה